על החשיבות של קביעת מנגנון מוסכם מראש לפתרון מחלוקות בהליכי שיוך הדירות בקיבוצים וההבחנה בין סוגי הבוררויות הקיימות על החשיבות של קביעת מנגנון מוסכם מראש לפתרון מחלוקות בהליכי שיוך הדירות בקיבוצים וההבחנה בין סוגי הבוררויות הקיימות בעקבות פסק הדין ת"א (ב"ש) 11 05 31117 טלי בן ענת נ` קיבוץ בית גוברין אגודה

על החשיבות של קביעת מנגנון מוסכם מראש לפתרון מחלוקות בהליכי שיוך הדירות בקיבוצים וההבחנה בין סוגי הבוררויות הקיימות

 

בעקבות פסק הדין ת"א (ב"ש) 11 05 31117 טלי בן ענת נ` קיבוץ בית גוברין אגודה שיתופית חקלאית 

מאת

צפריר בן אור, עו"ד  •  אלה לאופר, עו"ד

 

  1. מבוא

 

תהליך העברת הזכויות במגרשי המגורים בקיבוצים לחברים (ותיקים וחדשים), הינו מהלך הידוע בכינויו "שיוך דירות", וכיום משתתפים בו למעלה ממאתיים (200) קיבוצים מתוך כמאתיים וארבעים. מבחינה כלכלית משפטית המצב אליו הצדדים מבקשים להגיע, בסיום התהליך, הוא חתימה על הסכם חכירה מהוון דו צדדי בין רוכש הזכויות (החבר, ותיק וחדש כאחד) לבין המינהל. מדובר בתהליך ממושך בעל מספר שלבים הכרחיים עליהם נעמוד במאמר זה.

 

בקיבוץ העוסק בשיוך דירות מתקבלת קודם לכל החלטה עקרונית בקשר לעצם האפשרות לשיוך הדירות (בעגה הקיבוצית היא קרויה לעיתים קרובות "החלטה על היום הקובע" או בשם דומה). בנוסף להחלטה העקרונית מקבלת האסיפה הכללית בהמשך הדרך, החלטות נוספות ומפורטות המתוות את מהלכי הביצוע של שיוך הדירות ועקרונותיהם.

 

כחלק מתהליך קבלת ההחלטות המפורטות נהוג לקבל אף החלטות בעניין יצירת הסדרים פנימיים ומנגנונים מוסכמים לפתרון מחלוקות, אשר על פיהם ילובנו ויוכרעו מחלוקות שיתעוררו, אם יתעוררו, בין החבר לקיבוץ ואף בין החברים לבין עצמם (כגון בדבר זהות המגרש המשויך והסכום להתחשבנות), בצורה מערכתית ומקצועית על רקע הסביבה הקיבוצית בה מדובר.

 

כיום אין מדובר בתופעה יוצאת דופן הזרה לנוף הקיבוצי כאשר חברים ויורשים פונים להליכים משפטיים בעניין זכויותיהם כחלק מהליך שיוך הדירות.

 

במאמר זה ננסה לעמוד על חשיבותו של קביעת מנגנון מוסכם מראש לפתרון מחלוקות כחלק מהליכי שיוך הדירות בקיבוצים. מדובר בתהליך העוסק בהעברת רכוש בסדרי גודל משמעותיים ביותר (בפרט מבחינת החבר), ולכן הוא בעל נטייה מובנית לסכסוכים בין החברים לקיבוץ ובין החברים לבין עצמם. כל זאת בשים לב למסגרת הקיבוצית בה אנו עוסקים ובריבוי הפרטים הלוקחים בו חלק. כן נראה את יחס הפסיקה למנגנון זה כאשר במאמר זה נשים דגש על הצגתו כחלק משיוך הדירות.

 

היות שעסקינן במטריה חדשה אשר מבחינה פרקטית התפתחה ברובה "מהשטח", מאמר זה בא לתאר את המצב כיום כשם שזה התגבש בקיבוצים רבים, ונסמך ברובו על ידע שצבר משרדנו המתמחה בנושא זה.

 

  1. אבני הדרך בשיוך הדירות בקיבוצים

 

טרם נוכל לעמוד על החשיבות של יצירת מנגנון מוסכם מראש לפתרון מחלוקות כחלק מהליכי שיוך הדירות בקיבוץ נדרש להבין מהן אבני הדרך לביצוע שיוך הדירות ומהן ההחלטות המתקבלות בקיבוץ אשר החליט לעסוק בשיוך דירות ואשר פועל לביצועו בפועל.

 

"שיוך דירות" מוגדר בתקנה 1 לתקנות האגודות השיתופיות (שיוך דירות בקיבוץ המתחדש), התשס"ו 2005 (להלן: "התקנות")  כדלקמן: "הסבת זכויות הקיבוץ בבתי המגורים שבקיבוץ לחברים". בפועל, התקנות מתוות כללי יסוד מסוימים, שעל פיהם אמור הקיבוץ להעביר את הזכויות בדירותיו לחבריו.

 

מצב הדברים כיום הינו כי קיבוצים רבים החפצים בביצוע מהלך של שיוך דירות נתקלים בקושי של ממש להביא אותו לסיומו, היינו החתמת חברי הקיבוץ על הסכם חכירה דו-צדדי אל מול המינהל בקשר עם דירת מגוריהם. מהלך המכונה "שיוך קנייני".

 

הסיבה לכך נעוצה בראש וראשונה בהיעדרו של הסדר מתפקד ובר קיימא בין מינהל מקרקעי ישראל, הקיבוצים וחברי הקיבוצים, כך שכיום קיבוצים המצויים באזורי ביקוש, בעיקר במרכז הארץ, אינם יכולים לשלים את הליך השיוך ולהפנות את החברים למינהל לחתימה על הסכם חכירה דו-צדדי (חבר-מינהל) ביחס למגרש המשויך להם.

 

ההגדרה האמורה ומצב הדברים השורר כיום מתווים ומסכמים את אבני הדרך היסודיות של מהלך שיוך הדירות, כדלקמן:

שלב א`   קבלת החלטה עקרונית של הקיבוץ על שיוך הדירות לחבריו.

שלב ב`   הסדרת כל התנאים המקדמיים הנדרשים, כגון: תכנון מחדש של שטח המגורים וחלוקתו למגרשים, קביעת הסדרי התחשבנות על הדירה על חשבון דמי העזיבה וכיוצ"ב. 

שלב ג`   הסבת זכויות הקיבוץ בדירות החברים לחברים, היינו, חתימת הסכם דו צדדי בין הקיבוץ לבין החבר הסכם הקרוי "הסכם השיוך.

שלב ד`   פנייה לרשות המיסים, מתן דיווח כדין והסדרת היבטי המיסוי (תשלום או פטור ממס שבח וממס רכישה) הנובעים מהסבת הזכויות.

שלב ה`   הפניית החברים למינהל לחתימת חוזה חכירה מהוון לדורות, הכרוך בתשלום נוסף על חשבון מס הרכישה בגין "הגברת" הזכויות.

 

מהתיאור הנ"ל ניתן לראות כי חלק נכבד מהעיסוק בשיוך דירות הינו הסדרת היחסים בין הקיבוץ לחברים ובין החברים לבין עצמם. היות שעסקינן בתהליך מורכב אשר מעורבים בו פרטים רבים ואשר עוסק במהותו בהעברת רכוש בעל ערך כלכלי ניכר, סביר להניח כי יהיה זה בלתי נמנע שיתגלעו במהלכו חילוקי דעות וסכסוכים.

 

  1. ההסדרים הנדרשים לביצוע שיוך הדירות

 

ככלל, עוסקת ההחלטה המפורטת בקשר לשיוך דירות בגיבוש ההסדר בתחומים ובעקרונות הבאים:

 

א. עקרונות התכנון   בקיבוץ העוסק בשיוך דירות יש צורך בהליך פרצלציה של שטח המגורים/המחנה (אשר עד כה היה בגדר מגרש אחד). בקליפת האגוז נאמר כי זהו הליך שבמסגרתו "מחלקים" למגרשים את שטח המגורים/ המחנה. הליך זה מטבעו משנה את תמונת הזכויות במקרקעין, שכן במקום חוכר אחד לכל שטח המחנה (אזור המגורים), יוחרגו עתה מתוך שטח זה מגרשים (יחידות) שיוחכרו על ידי חוכרים נוספים, הם חברי הקיבוץ.

 

ב. עקרונות ההתחשבנות   עקרונות אלה עוסקים בדרכי ההתחשבנות בין הקיבוץ לבין החבר בקשר עם "העסקה" הבסיסית ביניהם שלפיה הקיבוץ מוסר לחבר את הדירה שנבנתה על חשבון הקיבוץ ומקזז או אף ממיר את מלוא זכויות החבר בגין דמי עזיבה כנגדה, ראו בעניין זה גם את סעיף 5 לתקנות האגודות השיתופיות (שיוך דירות בקיבוץ מתחדש), תשס"ו 2005.

 

ג. עקרונות הסיחור וההורשה   עקרונות אלה עוסקים ביכולתו של החבר להעביר זכויותיו ביחידת המגורים המיועדת לו לשיוך, בעיקר באופן מימושן כלפי צד ג` לעת עזיבת הקיבוץ או על ידי יורשיו לאחר פטירת החבר. בין השאר עוסקים עקרונות אלו בחובת הקבלה לחברות של רוכש הזכויות, בהקניית עדיפות ליורשים, בקביעת זכות סירוב/קדימה לקיבוץ או למי מטעמו אם היורשים אינם רוצים לרכוש את הבית ולהתקבל לחברות בקיבוץ וכן הלאה. 

 

החשיבות של קביעת מנגנון מוסכם מראש לפתרון מחלוקות

 

בקיבוץ העוסק בשיוך דירות קיים צורך לקבוע עקרונות ברורים מראש אף בעניין המנגנון המוסכם ליישוב סכסוכים שיעסוק בכל נושא הקשור להליך זה, וזאת טרם נכנס הקיבוץ לפתחו של השלב המעשי.

 

כאמור, היות שמדובר בתהליך העוסק בהעברת רכוש בסדרי גודל משמעותיים ביותר (בפרט מבחינת החבר), הוא בעל נטייה מובנית לסכסוכים בין החברים לקיבוץ ובין החברים לבין עצמם. אופי, היקף ומהות הסכסוכים שיכולים להתגלע הינם רחבים למדי, מגוונים ואינם תחומים לעניין ספציפי אחד בלבד, אלא משתרעים על פני יריעה רחבה אשר כולה מהווה חלק מהליך שיוך הדירות אשר הינו תהליך מורכב מבחינה תכנונית, חשבונאית, חברתית, כלכלית ומשפטית.

 

לשיטתנו הדרך היעילה ביותר ליישוב המחלוקות הנובעות מהליך זה הינה באמצעות מסירת המחלוקת לגורם מקצועי, הנעדר כל זיקה לסכסוך מחד, אך המכיר את הקיבוצים ואת תנאיהם על מאפייניהם המיוחדים.

 

קיימת חשיבות לעגן כבר בשלבים המקדמיים מנגנון מתאים ליישוב מחלוקות שיהיה מעוגן בהחלטות הקיבוץ על מנת להבטיח שהמהלכים יהיו וייראו נאותים ויאפשרו הכלה של סכסוכים במסגרת המנגנון המוסכם ובכך ימנעו פניות מיותרות לבתי המשפט ולערכאות רלוונטיות אחרות.

 

בפועל אכן קיבוצים רבים מאמצים מנגנון כזה עוד טרם כניסתם לשלבים המעשיים של שיוך הדירות.

 

השיטה הרווחת לפתרון הסכסוכים מגדירה מנגנון היררכי ליישובם.

 

ראשית פונה הצד לסכסוך לגורם הרלוונטי בקיבוץ (איש מקצוע) שבפניו יוכל לשטוח את השגותיו והצעותיו. בפועל קיימת סבירות גבוהה כי רבות מהמחלוקות תפתרנה כבר בשלב זה והניסיון המצטבר מוכיח זאת, שכן חלק משמעותי מהסכסוכים נעוץ באי הבנות, פשוטו כמשמעו.

 

לגבי אותם חברים שלא יצליחו ליישב מחלוקותיהם בשלב הראשון תעמוד האפשרות לפנות לגישור שלרוב ייערך על ידי צוות של חברי הקיבוץ עצמם או בעזרת מגשר חיצוני שיסייע להם.

 

אם אף הגישור לא יביא לפתרון המחלוקת יופנו הצדדים לבוררות מוסכמת בפני ועדת בוררים מוסכמת אשר ליושבים בה אין זיקה לקיבוץ.

 

מקובל שבהחלטת הקיבוץ העוסקת בקביעת מנגנוני פתרון הסכסוכים המוסכמים קובעים את זהות הבוררים מראש, בדרך כלל על ידי הקמת ועדת בוררים וקביעת הזהות של היושבים בה עוד בטרם התגלעו הסכסוכים שידונו לפניה.

 

מקובל כי הבוררים שנקבעים הינם בעלי ידע וניסיון בתחום מכוח עיסוקם וזיקתם לדברים, אף אם הם אינם עורכי דין בהשכלתם (מנהלי קהילה בקיבוצים פלוניים שביצעו מהלכי שיוך דירות, הינם מועמדים טבעיים לשמש כבוררים).

 

כמו כן בדרך כלל מתבקש רשם האגודות השיתופיות ליתן אישור על מינויה של הוועדה, בין אם מדובר בבוררות על פי חוק הבוררות התשכ"ח 1968 (להלן: "חוק הבוררות") ובין אם מדובר בבוררות סטטוטורית (על ההבדל בין בוררויות אלה נעמוד בהמשך מאמרנו זה).

 

הצורך במדיניות ליישוב סכסוכים כפי שפורט לעיל נובע מהטעמים הבאים:

 

אם הסכסוך ידון בהליך משפטי יהיה מדובר בהליך ארוך, פומבי וספורדי מבחינת הזהות של בעלי הדין ושל מי שישב בדין. מכיוון שהליך שיוך הדירות מנוהל על ידי הקיבוץ וביחס לכל החברים הזכאים לשיוך, היינו הוא מנוהל באופן מערכתי, התמשכות ההליכים במקרה יחידני עלולה להביא לפגיעה במהלך כולו, למשל בכך שתביא לעיכובו ובכך תפגע אף בצדדי ג` (חברי קיבוץ אחרים) עד לפתירת הסכסוך הקונקרטי שנתגלע.

 

הסכסוכים אשר יכולים להתגלע הינם שונים ומגוונים ועשויים להתברר כמצויים תחת סמכות של בתי משפט שונים בשל סמכויות ענייניות שונות. כך לדוגמה עשויים להתגלות סכסוכים בדבר סילוק יד המצויים בסמכות בית משפט השלום, סכסוכים הנוגעים בזכויות במקרקעין המצויים בסמכותו של בית המשפט המחוזי, וסכסוכים בקשר לבתים משותפים שיהיו בסמכותו של המפקח על רישום המקרקעין. קיימת אף אפשרות כי חלק מהסכסוכים יופנו לרשם האגודות השיתופיות לו סמכות ייחודית בענייני אגודות שיתופיות.

 

מאידך, לעת קביעת מנגנון זה, היינו, הקמת ועדת בוררים שתדון במחלוקות כולן, נוצר מצב בו מותב אחד יושב על כל התיקים וכך נפרסת בפניו תמונה מלאה בנושא. בנוסף, לראייה הכוללת שיש לאותו מותב, אף לוח הזמנים לפסיקתו אחיד לכל המקרים ובכך ההליך הופך ליעיל ואפקטיבי ביותר.

 

נראה שליבון הסכסוכים באופן כזה מביא ליעילות הנדרשת בצורה מערכתית ומקצועית תוך יצירת מנגנון מדרגי הגיוני. חשוב מכך, מדובר במנגנון ישים על רקע הסביבה הקיבוצית בה מדובר, אשר ללא השתתת מערכת מסודרת שכזו הליך שיוך הדירות יהיה מסורבל עד בלתי אפשרי מבחינת השלמתו.

 

אף הפסיקה מכירה במתן בעדיפות לקיום הליכי בוררות על פנייה לבית המשפט בנוגע לסכסוכים המתגלעים במערכת היחסים הייחודית המתקיימת במסגרת האגודה השיתופית. כך למשל נפסק בעניין כפר מחולה :

"הרעיון מאחורי הסמכה זו הוא כי בשל אופיין המיוחד של אגודות שיתופיות, מן הראוי כי הסכסוכים יתבררו בפני גופים פנימיים של האגודה או לפני גופים אחרים הקרובים להגשמת רעיון הקורפורציה."

 

  1. משמעות קביעת מנגנוני בוררות בעניין שיוך הדירות

 

במצבים בהם לא מצליחים הצדדים ללבן את הסכסוך ביניהם אף לא באמצעות מגשר חיצוני, נראה שהדרך הראויה לסיומו תהיה הפנייתו לבורר או לצוות בוררים אשר נעדר זיקה לצדדים, אך בקיא בנושא ובידיו הכלים והידע להכריע בסכסוך.

 

תפיסה זו באה לידי ביטוי אף בתפיסת הפסיקה את הדרך הרצויה לקיום הליכי בוררות באגודות השיתופיות, בעניין פריימן נקבע :

 

"בוררות מקצועית של מומחים במגזר החקלאי, עדיפה על התדיינות בבתי המשפט…"

 

חוזקו של מנגנון הבוררות מתבטא אף בהלכה כי אם קיים בין הצדדים הסכם בוררות בתי המשפט יכבדוהו. בעניין אי.אי.סי.אי. אינטרנשיונל בע"מ שעסק בחשיבות אכיפת הסכמי בוררות ושיקול הדעת העומד בפני בית המשפט כאשר נטענת טענה לעיכוב הליכים והעברת ההליכים לבוררות בהתאם להסכם בוררות בין הצדדים, קבעה כבוד השופטת פרוקצ`יה :

 

"שיקול דעת זה מופעל בהשראת שני ערכים שראוי לקדם בהקשר זה: 

האחד – ליתן ממשות ותוקף לכוונה החוזית של הצדדים כפי שהיא משתקפת בהסכם הבוררות, ולא לסכלה; והשני   לעודד את הפעלתו של מוסד הבוררות, המהווה חלופה חשובה וראויה להכרעה במחלוקות בערכאות השיפוט. חלופה זו משלבת גמישות בסדרי הדין ולעיתים אף במשפט המהותי, ומאפשרת מיצוי הדיון במחלוקת במהירות, ביעילות ובאמצעות גורמים מקצועיים בעלי מומחיות, שמומחיותם עשויה להיות רלבנטית לענין. העקרונות לפיהם ראוי לכבד הסכמי בוררות, והאינטרס הציבורי לחזק את מוסד הבוררות, הם העומדים ביסוד הכלל כי נדרשים שיקולים כבדי משקל כדי להניא את בית המשפט מלמנות בורר לביצוע הסכם."

 

 

  1. מנגנוני הבוררות הקיימים

 

בפני אגודות שיתופיות וקיבוץ בכלל זאת, הבוחרים לקבוע מנגנון של העברת סכסוכים לבוררות, עומדת הבחירה איזה מסלול של בוררות לאמץ.

 

המסלול הראשון עניינו בהליך בוררות אשר המסגרת הנורמטיבית על פיה הוא מתקיים הינה בהתאם לחוק הבוררות. בוררות מסוג זה שואבת את סמכותה מהסכמת הצדדים ואינה כפופה לפקודת האגודות השיתופיות.

 

המסלול השני הינו בוררות סטטוטורית בהתאם לסעיף 52(1) לפקודת האגודות השיתופיות:

 

"רשאית אגודה רשומה לקבוע בתקנותיה הוראות בנוגע ליישוב סכסוכים הנוגעים לעסקי האגודה, בין ע"י הרשם או באופן אחר;…"

 

זוהי בוררות השואבת כוחה מהוראות פקודת האגודות השיתופיות והתקנון והכפופה לכלליה ולכללי תקנות האגודות השיתופיות (בוררות בסכסוכים) התשל"ב 1972.

 

הוראות סעיף 52 לפקודת האגודות השיתופיות מקימות מנגנון המסמיך את הרשם (או מי מטעמו), בתנאים מסוימים, ליישב בבוררות סכסוכים שמקורם ב"עסקי האגודה" ובחבריה, היא הבוררות הסטטוטורית.

 

חוק הבוררות אינו חל על בוררות מסוג זה, אלא חלות עליה הוראות הפקודה והוראות התקנות הרלוונטיות לנושא.

 

משמעות הדבר כי בנוגע לעניינים שהינם "עסקי האגודה" ואשר נקבע כי הסכסוכים הפורצים בקשר אליהם יתבררו במנגנון בוררות לפי סעיף 52 לפקודת האגודות השיתופיות, מהווה רשם האגודות השיתופיות ערכאה שיפוטית בעלת סמכות מיוחדת הפועלת לפי חוק מיוחד, ובתי המשפט האזרחיים אינם מוסמכים לדון בתביעה.

 

לדבר ביטוי מפורש בכך שסעיף 52(4) לפקודת האגודות השיתופיות קובע כי לרשם האגודות השיתופיות סמכות לאשר פסק בורר שניתן על ידי בורר שהוא מינה בבוררות בהתאם לפקודת האגודות השיתופיות.

 

בסעיף 52(5) נקבע כי לפסק בוררים אשר אישר הרשם בהתאם לסעיף 52(4), יהא תוקף של פסק דין מטעם בית משפט מחוזי שאינו ניתן לערעור.

 

לשם החלת בוררות סטטוטורית נדרשים להתקיים שני תנאים מוקדמים מצטברים: קיום תניית בוררות מפורשת בתקנון האגודה המסמיכה את הרשם, והיות נושא הסכסוך נוגע ל"עסקי האגודה .

 

  1. פסק הדין בעניין טלי בן ענת

 

לאחרונה ניתן פסק הדין בעניין טלי בן ענת העוסק בסוגיית מנגנוני הבוררות הקיימים בקיבוץ ומקור סמכותם . פסק הדין עוסק בתובענה אותה הגישו טלי בן ענת ומיכאל אלימלך (להלן: "המבקשים") לבית המשפט המחוזי בבאר שבע כנגד קיבוץ בית גוברין. המדובר בזוג גרוש אשר כל אחד מהם הינו חבר קיבוץ בית גוברין, הטוענים כי קיימת להם זכות לשיוך מגרש נוסף בקיבוץ, מלבד המגרש המוקצה לכל משפחה, לאור היותם גרושים .

 

קיבוץ בית גוברין הגיש לבית המשפט בקשה לעיכוב כל ההליכים בתובענה ולהעברתם להליך של בוררות מכוח החלטת האסיפה הכללית של הקיבוץ מיום 17.9.07, או לחילופין להעביר את ההליך לבוררות לפני המוסד לבוררות וגישור של התנועה הקיבוצית.

 

לטענת הקיבוץ חוברת נהלי השיוך אשר אושרה בהחלטת האסיפה מיום 17.9.07, כשהיא כוללת גם פרק שעניינו "מנגנונים לפתרון מחלוקות", מהווה הסכם בוררות ספציפי שבמסגרתו הוקמה ועדת בוררים חיצונית, שזהותה אושרה על ידי רשם האגודות השיתופיות. לחילופין, עתר הקיבוץ להעברת הסכסוך לבוררות מכוח תקנון הקיבוץ הקובע מנגנון מוסכם ליישוב סכסוכים .

 

לטענת המבקשים, ועדת הבוררים מונתה בהתאם לסעיף 52 לפקודת האגודות השיתופיות שלא כדין. זאת מן הטעם שסמכות הרשם לדון בבוררות מתקיימת רק מקום בו נקבעה תניית בוררות מפורשת בתקנון האגודה וכאשר הסכסוך נובע מ"עסקי האגודה". הסכסוך המדובר לשיטת המבקשים אינו נובע מ"עסקי האגודה", משמדובר בסכסוך בעל אופי חוקתי שמטרתו למנוע את הפגיעה בקניינם של המבקשים. הם הוסיפו וטענו כי יש לקרוא את פרק הבוררות בתקנון ככזה שמטרתו לקבוע מנגנון ליישוב סכסוך שעניינו אופן ביצוע הליך השיוך, זאת להבדיל ממחלוקת על רקע שלילת עצם קיומה של זכות לשיוך .

 

בהחלטתו קיבל בית המשפט המחוזי את טענת הקיבוץ וקבע כי דינו של הסכסוך להתברר במסגרת בוררות בהתאם להסדר הקבוע בחוברת. תחילה קבע בית המשפט כי בשונה מטענת המבקשים הרי שהבוררות דנא כלל אינה כפופה לפקודה כי אם להוראות חוק הבוררות. בית המשפט קבע כי החוברת אינה מזכירה ולו ברמז את הפקודה, ובהיעדר תניית בוררות מפורשת בתקנון הקיבוץ המסמיכה את הרשם אין כל תחולה להוראות הפקודה, שכן החוברת אינה מזכירה אותה ולו ברמז, ובהיעדר תניית בוררות מפורשת בתקנון הקיבוץ המסמיכה את הרשם אין כל תחולה להוראותיה .

 

עוד קבע בית המשפט כי ההסכמה הבאה לידי ביטוי בחוברת, ולפיה המחלוקות תתבררנה על ידי ועדת בוררים, מהווה הסכם בוררות על פי החוק לכל דבר ועניין. בית המשפט הבהיר כי הפנייה לרשם האגודות השיתופיות על פי החוברת נעשתה רק לעצם מינוי הבוררים שירכיבו את הוועדה ולא לשם מסירת הסכסוך לסמכותו. בבחינת למעלה מן הצורך הטעים בית המשפט כי בלאו הכי תביעת המבקשים במהותה נובעת מ"עסקי האגודה" ואינה מעוררת כל שאלה חוקתית החורגת מסכסוך הראוי להתברר בהליך של בוררות .

 

המבקשים הגישו בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, בקשה זו נדחתה על ידי בית המשפט העליון תוך הקביעה כי המקרה אינו מצדיק מתן רשות ערעור, היות שהשאלות המתעוררות בבקשה נטועות היטב בנסיבותיו הפרטניות של המקרה הנוכחי ובתניות הקבועות בחוברת השיוך, ובנסיבות העניין לא יתקיים כל עיוות דין בדחיית הבקשה.

 

בית המשפט העליון איננו סוטה מההלכה לפיה כשהערכאה הדיונית מחליטה לעכב את ההליכים המתנהלים לפניה ולהעביר את הדיון לבוררות, לא תיטה ערכאת הערעור להתערב בהחלטה זו .

 

  1. מקור הסמכות לביצוע הבוררויות

 

מניתוח עניין טלי בן ענת בנושא עולה כי קיום בוררות סטטוטורית מוגבלת למצבים אשר ניתנה לגביהם סמכות לבצע בוררות שכזו על ידי תקנון הקיבוץ או בהחלטת אסיפה מפורשת וכאשר עסקינן בעסקי האגודה בלבד.

 

בוררות על פי חוק הבוררויות מתקיימת עת קיים בין הצדדים הסכם בוררות בהתאם לחוק הבוררות.

 

בעניין סימנסקי  אשר נדון על ידי רשם האגודות השיתופיות, ועניין טלי בן ענת מפנה אליו,  נקבע כי במצבים בהם ישנו הסכם בוררות בין הצדדים, אך אין בתקנון האגודה השיתופית תניית בוררות, והחלטת האסיפה הכללית המפורשת לא קבעה מפורשות כי יש לפעול על פי סעיף 52 לפקודת האגודות השיתופיות, לא מוקנית לרשם האגודות השיתופיות סמכות למינוי בורר על פי סעיף 52(2) לפקודה, וסמכותו מתמצית במינוי בורר לפי חוק הבוררות בלבד. היינו במצבים כאלה אנו מצויים בבוררות המתנהלת על פי חוק הבוררות וסמכות רשם האגודות השיתופיות מוגבלת לסמכות למנות בורר בבוררות מסוג זה. 

 

בפסק הדין בעניין טלי בן ענת הכיר בית המשפט בכך כי החלטת קיבוץ בפני עצמה בעניין יישוב סכסוכים בהליך שיוך הדירות יש בה כדי להוות תניית בוררות עצמאית המהווה תניית בוררות מחייבת. בית המשפט קבע כי העובדה שקיים פרק שלם בהחלטת הקיבוץ העוסק במנגנונים לפתרון מחלוקות במסגרת הליך שיוך הדירות, מהווה הסכם בוררות על פי חוק הבוררות.

 

המדובר בהחלטה שיפוטית משמעותית ביותר מבחינת המצב המשפטי בנושא שכן זוהי אמירה ברורה כי החלטת האסיפה מהווה הסכם מחייב בין החברים לקיבוץ ובין החברים לבין עצמם. ויוסבר, אם הסכם הבוררות היה מעוגן בתקנון הקיבוץ אזי היה ברור ונהיר כי אכן קיים הסכם בוררות שכן תקנון הקיבוץ מהווה הסכם בין הקיבוץ לחבריו ובין החברים עצמם. בעניין טלי בן ענת בית המשפט קבע כי גם החלטת האסיפה הכללית של הקיבוץ בעניין הקמת ועדת בוררים מהווה הסכם בוררות תקף, היינו ונובע מכך, כי החלטת אסיפה מהווה הסכם בין הצדדים אשר מחייב את כלל החברים.

 

  1. היקף הנושאים בהם ניתן לדון בהליכי הבוררות

 

כאמור, בסמכות בוררות סטטוטורית לדון ב"עסקי האגודה" גרידא. בפסיקה עקבית וענפה הביעו בתי המשפט השונים   ובכללם בית משפט העליון   את דעתם כי יש לפרש את המושג "עסקי האגודה" באופן רחב, על יסוד הבחנה בין עניין "פנימי" של האגודה   שייכלל במסגרת "עסקי האגודה", לבין עניין "חוקתי"   שלא ייכלל במסגרתם :

 

"המגמה הפרשנית בסיווג עניין כ"חוקתי" לצורך הליך בוררות נוטה להחלתו בצמצום, כדי לקיים בכך במידת האפשר את תוקף הסכם הבוררות בין הצדדים…"  

"במסגרת המגמה להצר את סיווגם של עניינים כ"חוקתיים" ביחס לבוררות, מקובל שלא להטיל מגבלה על קיום בוררות כאשר העניין החוקתי הוא אינצידנטלי לסכסוך הפרטני בין בעלי הדין. רק כאשר העניין החוקתי עומד בליבו של נושא ההתדיינות, נחסמת הדרך לבירורו במסגרת בוררות…"

 

בבוררות בהתאם לחוק הבוררות הדיון נעשה בתוך גדר החלטות האסיפה, ולבורר כנראה אין סמכות לחרוג מכך, כאשר החלטת האסיפה מהווה כאמור תניית הבוררות העצמאית.

 

  1. הצורך בחתימה על שטר בוררות בקיבוץ בו החליטה האסיפה על קיום בוררות בסכסוך בעניין שיוך הדירות

 

עולה השאלה: האם קיבוץ בו קבעה האסיפה הכללית כי סכסוכים שיתגלעו כחלק מהליך שיוך הדירות בקיבוץ ידונו על ידי ועדת בוררים, בין אם בהתאם לחוק הבוררות ובין אם בהתאם לפקודת האגודות השיתופיות, יש צורך עם מתגלע סכסוך קונקרטי, שהצדדים לסכסוך יחתמו על שטר בוררות (הסכם מיוחד לעניין הבוררות) נפרד על מנת לקיים בוררות בעניינם?

 

לשיטתנו, לאור ההלכה שנקבעה בעניין טלי בן ענת נראה כי אין צורך לחתום על שטר בוררות במקרה כזה, היות שההסכמה הבאה לידי ביטוי בהחלטת האסיפה הכללית בקיבוץ, לפיה המחלוקות תתבררנה על ידי ועדת בוררים, מהווה הסכם בוררות על פי החוק לכל דבר ועניין, בין הקיבוץ לבין חבריו ובין החברים לבין עצמם.

 

  1. סיכום

 

ככל שהליכי שיוך הדירות מתקדמים אנו עדים לתופעה בה חברים ויורשים פונים להליכים משפטיים בעניין זכויותיהם. נראה שהדרך הנכונה, הראויה והיעילה ביותר להתמודד עם סכסוכים שכאלה הינה על ידי יצירת מנגנון יישוב סכסוכים אשר פרטיו ואיושו נקבעים מראש, טרם פתיחת ההליכים היישומיים.

 

במאמר זה הראנו מהם סוגי הבוררויות הרלוונטיות שניתן להחיל בענייננו. הראנו כי על פניו הסוגיות אשר עולות כחלק מהליכי השיוך הינן זכויות אשר מצויות בסמכותו של בורר, ככל שיוחלט על קיום הליך בוררות. הראנו כי הפסיקה מכירה בחשיבות קיום הליכי בוררות מקום בו נקבעה בוררות שכזו, בעיקר כאשר עסקינן במגזר החקלאי בו קיימת עדיפות לבוררות מקצועית של מומחים במגזר החקלאי על התדיינות בבתי המשפט.

 

בעניין טלי בן ענת הכיר בית המשפט כי החלטה של האסיפה הכללית בעניין קביעת הליכי בוררות כחלק מהליכי שיוך הדירות בקיבוץ, מהווה תניית בוררות עצמאית ותקפה ומהווה הסכם בוררות לכל דבר ועניין.

 

כן הצבענו על החשיבות בקביעת מנגנון בוררות להליכים אלה, שכן התקיימות מנגנון בוררות בהליכי שיוך הדירות מביא לייעול ההליך, ומאפשר הכרעה בסכסוכים השונים, ככל שקיימים, מתוך ראייה כוללת של ועדת הבוררים, דבר אשר מגדיל מאוד את הסיכוי שתהליך שיוך הדירות יתנהל ויגיע לסיומו באופן מסודר וברור.

 

 

דילוג לתוכן